למה אנו מחנכים?

אישיותו של האדם מתעצבת ומושפעת מהערכים וההתנהגויות שנספגו מההורים, מהבית, מהמחנכים בבית הספר ומהסביבה. שלב ההתבגרות אצל בני הנוער הוא שלב של עיצוב וגיבוש זהות, שלב של מעבר מילדות ותלות מוחלטת בהורים לשלב של בגרות  ויצירת זהות עצמאית מגובשת. זהו שלב של שאילת שאלות, של ניסיון לבחון עמדות ולהטיל ספק בכל מה שהוא מובן מאליו.

את התשובות ניתן למצוא אצל ההורים והמחנכים, אבל המתבגר מחפש תשובות במידה רבה בקבוצת השווים ואצל המדריכים.

זהו שלב שבו אנו רוצים להיות לידו במקום שבו הוא נמצא, ולסייע לו בשלב גיבוש הזהות.

מצד אחד לסייע לשאול שאלות ולבחון עמדות ומצד שני להראות לו שיש דרך ברורה, שלמה ויציבה . הנער זקוק לדמויות להזדהות, דמויות שאיתן הוא יוכל להתייעץ ולעבד את החוויות שהוא עובר בשלב זה של חייו.

כמחנכים אנו רוצים נוער עם עולם ערכי יציב, בעלי עמוד שדרה מוסרי רוחני וערכי.

ביסודה של התפיסה הזו עומדת ההבנה שלכל חברה יש אבני יסוד, ערכים עליה היא משתיתה את חייה. יש אמת, יש בשביל מה לחיות, יש בשביל מה לפעול, יש עולם שלם של ערכים שלמענם אנחנו מוכנים לחיות.

איפה זה פוגש את עובד הנוער?

לפני שנותנים לנוער כלים לחיים, צריך לתת להם בשביל מה לחיות.

שכשאני לא אומר לנוער מה אני חושב – אני בעצם אומר שלא חשוב לחשוב.

הנוער מבקש מהמחנכים שלו אמירות ברורות ומנומקות, האמירות יכולות וצריכות להיות על כל מרחב החיים כולו – (דברים וערכים שלא יאמרו לנוער בגיל הזה אולי לא יוכלו להיאמר לו לעולם שוב)

הבסיס לחינוך בעולם הבלתי פורמלי הוא פשוט להיות אתה עצמך. להביא את עצמך, את עולמך הפנימי, החינוכי והערכי לשדה העבודה. בעולם הזה אין צורך להעביר הרצאות (ואנחנו לא נגד) אלא פשוט לשתף את החניכים בצורה שאתה מסתכל על החיים ועל העולם, על המשמעות שאתה מצאת בעולם שלך. כי אם אתה לא מביא אל החניכים את עולמך הפנימי – אתה מועל בתפקידך.

התפקיד שלנו הוא לעזור לגבש את הזהות אצל המתבגרים ולא לפרק אותם. לכן, חשוב מאוד לחנך לשאלת שאלות אמיצות ונוקבות המגרות ודורשות בירור מהנוער, אבל אם יש משהו שאצלך הוא לא סגור ומסופק, אל תעלה אותו כי זה רק יזיק.